מאמרים
אם הטעם פגום אין חשש, ומכל מקום המחמיר
זה כמו "כי אמר איוב" הרי לשון עבר,
בלשון הקודש לשון עתיד מורה לעתים על פעולה
לא חייב , פוק חזי גם מגדולי ישראל
קשה להסביר את זה בעברית (לכן גם הראב"ע
אם זה דיבור חד פעמי אז צריך חרטה
לא התברר לי מהשאלה האם האתר ההוא "קפץ"
השורש ר.ש.מ אינו בלשון הקודש ממש, ואינו נמצא
הרד"ק בספר השרשים (שורש שול) הביא פסוקים מהתנ"ך
גם אם מעורבים עם ירקות ללא חומץ, מותרים
שתי המלים הן לשון עבר והחילוק ביניהן הוא
1. תבדוק אם יש עוד וצויתי בתנ"ך, או
וזה כמו המסורת שלנו שתיבת "ויאמרו לו" מלרע
בָאָֽה מלרע לשון עתיד, מדוע מביאים אותה? אילו
חָרְבוּ (בקמץ רחב) זה לשון עבר, אבל חָרְבוּ
שם חוֹרָבוּ לשון יובש וכאן לשון חורבן. ועוד
בפסוק הוא לשון עבר- כהתרסה נגד הנביא כאן
הדברים נכונים שאומרים בלשון הווה כמו פלוני עוזר
יכול להיות שאתם צודקים, מ”מ לענ”ד עדיף להמנע
אם הכלי עבר דרך גוי כמו המקרה המבואר
עיינתי בספר בנין שלמה שציינתם. וכן ראיתי בספר
לענ"ד אינו כדאי, כי אם השם הוא (אנאל)
ספר פרי אליעזר לא זכיתי שיבוא לידי רק
אסור להעביר תינוק קטן בין הבעל לאשתו בזמן
"שובה" זה לא עבר ולא הווה, זה בקשה
כלי נגישות